"הכל חשוך פה מסביב…"

"הכל חשוך פה מסביב…"
הכל התחיל עם הג'ינג'י ההוא. רדף, יילל, צרח, לא הניח לי לרגע. לא היה מושך במיוחד אבל כן, פשוט דבק מגע, לא הצלחתי להסתכל על אף אחד אחר. עליתי לגג והצלחתי להשתחל עם הבטן. ועכשיו הכל חשוך פה מסביב. אני חייבת ללכת בזהירות על קורות, הבטן כבדה ואני מדי פעם מאבדת שיווי משקל אבל לא נופלת מגובה כך שזה בסדר. נראה לי שאני נשארת כאן. לא מסוגלת לסחוב יותר את הבטן. שקט כאן, חשוך ונראה לי מנותק. זה בדיוק מה שחיפשתי. אני יודעת שאני רחוקה ממים ומאוכל אבל לא אכפת לי,

מינס מספרת על ג'ינג'ר – 2

מינס מספרת על ג'ינג'ר – 2
אם אתם כאן, סימן שאתם רוצים לשמוע את ההמשך על ג'ינג'ר. בפוסט הקודם קטעתי את רצף הסיפור על ג'ינג'ר, כי נזכרתי בהתחלה שלו וזה הזכיר לי את ההתחלה שלי ועוד כל כך הרבה התחלות... אני לא מאלה שמזילים דמעה כשהם נזכרים, זה כזה חלשלושי ורכרוכי... אני מאלה שאומרים מה הם חושבים ומרגישים!! טוב, צריך לדעת גם מתי להפסיק. אז ג'ינג'ר ואחיו הגיעו לביתם. מבלי להיכנס לפרטים, לצערנו, לא תמיד הטיפולים הסיעודיים והכי מיומנים שאפשר, מצליחים, ורק ג'ינג'ר שרד. ג'ינג'ר

מינס מספרת על ג'ינג'ר – 1

מינס מספרת על ג'ינג'ר – 1
שלום קוראים נאמנים שלי :) כפי שאמרתי לכם, יש לי המון מה לספר. קודם כל, זה מפני שאני טיפוס כזה שרואה הכל. מה שנראה לעין וגם מה שנסתר ממנה. פשוט יש לי סוג של חוש שביעי או שמיני כזה (הפסקתי לספור אותם, אבל יש לי המון, הרבה מעל הממוצע...) ועל כל מה שאני רואה יש לי מה לומר. על כל דבר. ובדרך כלל התובנות שלי מה זה נכונות! דבר נוסף, אתם זוכרים שאני גרה במשפחה מרובת בעלי חיים, על ארבע רגליים ועל שתיים? מן הסתם, מתרחשים שם עניינים ללא הפסקה. הפעם אני רוצ