היי חברים וברוכים הבאים לבלוג שלי :)

שמי מינס, על משקל פינס (גיא פינס כמובן, מה חשבתם…?). שם לא שיגרתי שעוד אספר עליו, בינתיים חשוב לי שיבטאו את השם שלי נכון. כזאת אני. עוד תכירו אותי טוב בהמשך.

עכשיו אני זורקת פצצה לאוויר – אני חתולה שחורה. שחורה כמו זפת. שחורה כמו הלילה. ולגבי כל אלה שהפסיקו ברגע זה את הקריאה בבלוג שלי ואולי גם אמרו "טפו טפו טפו" – לטובתם עדיף שלא אומר מה אני חושבת על כל אלה שמאמינים באמונות טפלות ובמיתוסים מטופשים הקשורים לבעלי חיים.

אז עכשיו נשארנו קבוצה אולי יותר מצומצמת, אבל זו קבוצה שאוכל לומר בפניה הכל. בלי שום עכבות.

ואם כבר עסקנו במראה החיצוני שלי – איפה אני בתמונה? תמצאו ותמשיכו לקרוא… :)

בלוג חתולים - מינס

טוב, אני לא יכולה להתגאות בהתחלה שלי:
מקום הלידה – חצר נטושה ליד "אבו כביר" בתל אביב.
אבא ואמא – לא ידועים.
סיכויי השרדות – אפסיים.

ובכל זאת, איך אומרים? אי אפשר לדעת בחיים. המלאך המושיע שלי שמעה את היבבות החלושות והמיואשות שלי, הלכה בעקבותיהן וגילתה אותי בין השיחים. לא נגעלה ממני!! – גורה זעירה וחלושה שכל עורה פצע אחד גדול וכמעט ללא פרווה.
כן, היא הרימה אותי בידיה ולקחה אותי לביתה. עד עכשיו, מה תגידו על זה??

ואז טלפון לאמא שלה: מצאתי גורה שחורה ומסכנה (עוד לא אמרה מתוקה, זה הגיע רק בהמשך…) כמעט ואין לה עור, הכל פצע אחד, מה עושים?? אני חושבת שטוב שלא שמעתי את הצד של האמא באותו הרגע, למרות שבהמשך תכירו אותה ותבינו שאין כמוה.
בקיצור, לאחר הדיבורים נכנסתי למשטר של "טיפולים והזנה לבעיות עור" <לינק>. מה אגיד לכם – היא נתנה לי את חיי במתנה. הייתי בטוחה שגורלי יהיה כגורלם של עוד מיליוני חתולים שנולדים לעולם שלנו אך לא זוכים להנות מקיסמו <לינק>.
והפרווה שלי עכשיו? עוד תכירו אותי, לא נעים לי להלל את עצמי… סת-אאאם!

לגבי השם שלי:
מינס, הוא ניתן לי על שמו של שכן שלה. מסתבר שבאותו פרק של חייה היא גרה לא רחוק ממקום הולדתי (למזלי). שם מוזר, קשה לעיכול, אבל לפחות אני יכולה לומר בבטחה שאין עוד חתולה בעולם עם שם כזה. ולי זה חשוב!

אדלג על כל מיני פרטים ואומר שכמובן השתפרתי מיום ליום והיא מזה התאהבה בי, ואיך לא?? היא עזבה את מקום מגוריה שהיה ממש לא משהו וחזרה לבית הוריה שהוא משהו משהו גם מבחינת המקום עצמו, אבל בעיקר – המשפחה. משפחה של" שרוטים".
עכשיו, לגבי המילה "שרוטים", אז יש כמובן את השריטות שמשייכים לנו וכאלה יש להם בשפע – על הידיים, על הרגליים ואפילו על הפנים (מה לעשות, אני יודעת שלא נעים אבל אנחנו כאלה וצריך להכיר אותנו…).
אני מדברת על שריטה "מטאפורית" ( איזו מילה גבוהה, אבל זו אני מינס, וכאלה מילים נפלטות לי לפעמים…), הכוונה היא להגיד שמשהו איתם קצת חריג כזה, כאילו שרטו אותם בראש והם נהיו "משוגעים" על בעלי חיים מעל לרמה הרגילה. בקיצור, בטח הבנתם והעיקר אחרי שהכרתי את שאר בני המשפחה הבנתי במה זכיתי!

טוב, יש לי המון מה לספר, כי מה חשבתם שאני בת יחידה במשפחה שכזאת?? רק חתולים יש להם לפחות 25 !! שלא לדבר על כלבים, תוכים, קיפודים, טווסים ו – נכדים.

זו הייתה ההיכרות בינינו ויש לי עוד המון מה לספר, אז בואו לבקר בכל הפוסטים שלי.

וואו, אני ממש מאושרת שקיבלתי סוף סוף במה! :)