לואי ושוקו

לואי ושוקו
היי חברים :) אנחנו לואי (הלבן-חום) ושוקו (החום) של מירית תנו לי להציג את עצמי ראשון... אני לואי ההורס! הורס בקטע של הורס ת'בריאות מרוב שאני חמוד, לא הורס דברים בבית. הנה זה אני: רואים כמה שאני הורס? מה שאני עושה כאן בתמונה זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם - להתכרבל במיטה של אמא מירית, לתפוס לה את המקום ולהרגיש כמו עוד אחד מהדובים שיש לה שם (שהם חמודים ונחמדים, אבל אין כמוני!). אגב... בימים אלו אני חוגג יום הולדת שנה! שזה כאילו שאני מפסיק להיות

קים (ומיכל)

קים (ומיכל)
היי חברים :) נעים מאוד, קים. אני כבר בת שנתיים וחצי, וכמו שבטח אפשר לראות - אני כלבה מסוג פיטבול. ל"אבא" שלי קוראים ברק ואני הכי קשורה אליו בעולם. אם יש משהו שאני אוהבת, זה לשחק איתו בבית ביחד, המשחק הכי אהוב עלי זה משיכות. מה לעשות, יש לי הרבה אנרגיה שצריכה לצאת איכשהו וברק ממש טוב בלשחק איתי משיכות בחבל ולעייף אותי. חוץ מזה, בכל הזדמנות כשמתאפשר, אני ממש אוהבת לרוץ בחוץ במרחבים הפתוחים. רק תנו לי שטח פתוח ואני עפה כמו הרוח. אין יותר כיף מזה! לפ

גורדי

גורדי
היי חברים, אני גורדי של אבירם, נעים מאוד :) אני יודעת שאני לא נראית ואולי קצת קשה להאמין - אבל אני כבר בת 14. כן כן. כשהייתי קטנה, ממש קטנה, בגודל של כף יד, פתאום מצאתי את עצמי לבד ברחוב במשימת הישרדות לא פשוטה... ואז כמו קסם, הגורל שלי השתנה ב- 180 מעלות: אנשים מקסימים מצאו אותי מסתובבת ככה קטנה ונטושה ואספו אותי אליהם הביתה. מייד הפכתי להיות חלק מהמשפחה וחלק מהבית לכל דבר. הם אמנם לא ידעו שום דבר על העבר שלי, מאיזו משפחה באתי ומי ההורים שלי (כלומר, מ

פייס וצ'יטה

פייס וצ'יטה
היי :) אנחנו פייס וצ'יטה, נהנות מהחיים לצד "אמא" אירית והמון חברים טובים. אז אני פייס, נעים מאוד :) כמו שאפשר לראות, אני כלבה מגזע מלינואה ואני בת שנתיים. לשמחתי הרבה, אני גרה באיזור עם הרבה בעלי חיים, איתם אני אוהבת לשחק כל היום, למשל עם החתול שהצטלם איתי כאן :) (הוא סתם יצא ככה עם הפרצוף הזה, הוא אוהב אותי מאוד ואת תשומת הלב.) אבל לא רק עם חתולים אני אוהבת לשחק, גם עם אפרוחים קטנים וחמודים, ובכלל - כל מי שבא לבקר הוא חבר שלי! אומרים שיש לי את הל

ננה, שושה ומינס מדברות על האתר

ננה, שושה ומינס מדברות על האתר
ננה, שושה ומינס - דיון פתוח לרגל השקת אתר ספץ: מינס: האם אפשר לכנות את המעמד הזה בו הצליחו לכנס את שלושתנו יחד כ"אחרית הימים"? ואני לא מתכוונת למצב של " וגר זאב עם כבש" כי הרי אתם יודעים שאני ממש לא מפחדת לרבוץ לידכם, מבחינתי אתם אפילו לא מייצגים זאבים, ואת ההשוואה ביני לבין היצור הפועה והעלוב שנקרא "כבש" אני דוחה בשאת נפש. אני מתכוונת לכך שזו "אחרית הימים", כי בדרך כלל אי אפשר לאסוף אותנו יחד בגלל שעות השנ"צ השונות שלנו (אני את שלי לא משנה כמעט בכל מחיר

ננה עושה אמבטיה

ננה עושה אמבטיה
אומרים שהכל יחסי בחיים... זוכרים שקיטרתי על הקטע של ה"טיפוח" והסירוק שלי? אמרתי אז שזה סבל אמיתי שנלווית אליו תחושת השפלה של כבשה עקודה (היא מתחכמת וקושרת אותי עם הרצועה כדי שלא אברח). וגם צירפתי תמונה של הכסות שניגזלה ממני. חשבתי אז לתומי שזה סוף העולם, ובכן, התברר שזה עדיין לא!! קודם צפו בתמונות ואחר כך יבוא הסיפור:     זה תמיד מתחיל עם הרעיונות היצירתיים שלה. הפעם, רעיון כזה הוביל אותי למספרת כלבים. היא ביררה הרבה לפני כן ולבסוף מצאה ככל

מינס מספרת על ג'ינג'ר – 2

מינס מספרת על ג'ינג'ר – 2
אם אתם כאן, סימן שאתם רוצים לשמוע את ההמשך על ג'ינג'ר. בפוסט הקודם קטעתי את רצף הסיפור על ג'ינג'ר, כי נזכרתי בהתחלה שלו וזה הזכיר לי את ההתחלה שלי ועוד כל כך הרבה התחלות... אני לא מאלה שמזילים דמעה כשהם נזכרים, זה כזה חלשלושי ורכרוכי... אני מאלה שאומרים מה הם חושבים ומרגישים!! טוב, צריך לדעת גם מתי להפסיק. אז ג'ינג'ר ואחיו הגיעו לביתם. מבלי להיכנס לפרטים, לצערנו, לא תמיד הטיפולים הסיעודיים והכי מיומנים שאפשר, מצליחים, ורק ג'ינג'ר שרד. ג'ינג'ר

שושה על בגדי החורף של ננה

שושה על בגדי החורף של ננה
מכירים את הפוסט של ננה על החלפת בגדי החורף ומבצע ההברשה הגדול? האמת? ההצגה הגדולה בעיר. (מקווה שהיא לא קוראת את הבלוג שלי...) לראות את ננה שוכבת בחוסר אונים עם עיניים עצומות ונכנעת לגורלה, זה לא מחזה של יומיום. הבנתי שהגיעו מים עד נפש. השיער שלה היה בכל הבית, אפילו במיטה שלי ועל שולחן האוכל. מתפלאת עליה שלא עשו לה את מבצע ההברשה הזה כבר לפני חודש. אבל כנראה יש במשפחה הזאת מצוקה של זמן... אני, מה היה לי לעשות? אז קיפצתי לי מסביבה, הקפתי אותה, ישבת

ננה והכמעט טורנדו

ננה והכמעט טורנדו
בואו נתחיל מהתמונה הזו - בה אתם רואים אותי ואת ליה החמודה. שתינו ישנות על הרצפה. למה? ההסבר בהמשך. זה קרה בסוף אוקטובר, מה שקרה תפס אותנו בשעה 9:30 בבוקר לערך. אני ושושה היינו בטיול בוקר בגינת הבית, שוטטנו לנו בשלווה כמדי בוקר, מתפנות לנו ושואפות אוויר צח. פתאום, ללא כל אזהרה מוקדמת, ירד עלינו חושך מוחלט! לא הבנו למה כי הרי הלילה כבר עבר. ואז החלה רוח לא נורמלית. אחרי כמה דקות - רעשים, אורות, מים זורמים ומפל של אבנים קרות מהשמיים ולא יאומן - ה

מינס ונחש הצפע

מינס ונחש הצפע
אתחיל בגילוי נאות (מאד אוהבת את צמד המילים הללו, נותנות לי הרגשה אקדמית כזאת...) אז ככה: אני לא הייתי שם. זהו. אז מאיפה הכותרת הזאת? כי כמובן יש לי מה לומר על כל האירוע הזה שהדיבורים עליו וההתרגשות סביבו חרגו מכל פרופורציה. אני אפרט. לפני כך וכך זמן, לקראת סיומה של עונת הקיץ, יום אחד בשעות אחה"צ, גילו שתי חתולות שכנות (לא מהחבורה שלנו...) נחש צפע (!!) על שביל הכניסה לבית השכנים, הצמוד לחצר שלנו. אין ספק שהוא היה בדרכו לתפוס משהו לאכול או למצוא מחסה